משנה ה: הַלּוֹקֵח מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת, בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
משנה ה: הַלּוֹקֵח [-הקונה] מִן הֶעָנִי מאכלים שניתנו לו כצדקה, וְכֵן הֶעָנִי עצמו שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, כיון שכל אחד עומד בפני עצמו, ואין ידוע מה מהם מעושר ומה אינו מעושר, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת [-תאנים מיובשות], בּוֹלֵל וְנוֹטֵל – מערב את הכל ביחד, ואף שבדרך כלל אין בלילה בדבר יבש מחשיבה את הכל כתערובת אחת, בדמאי הקלו להחשיב הכל כדבר אחד, ומפריש מתוך התערובת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי נאמר דין זה, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה – שכולם נתנו לו מתנה מרובה, שאז כל החלקים שוים ומועילה הבלילה להחשיב את כל התערובת כדבר אחד, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת – שיש מתנה המועטה מחברתה, ואינן שוות, אין הבלילה מועילה להחשיב את הכל כתערובת אחת, כיון שיתכן שיפריש מחלק גדול שקיבל על החלקים הקטנים, ויתכן שיעשר מהחיוב על הפטור או להיפך, ולכן מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
