ד לֹא־כֵ֥ן הָֽרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ׃ ה עַל־כֵּ֤ן ׀ לֹֽא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּֽעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים׃ ו כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
֍ ֍ ֍
(ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים – אך אצל הרשעים לא ימצא כלל האושר הזה הנמצא בצדיקים, על כל פרטיו, ולא זו בלבד, אלא כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ – הרי הם כמו קליפת התבואה כאשר אין בתוכה תבואה המכבידה עליה, ומחמת כן הרוח הודפת ודוחפת אותו [ונרמז בכך עוד, כי המון העם המקיפים את הצדיקים ושומרים עליהם, הרי הם דומים למוץ שיש בתוכו תבואה, שהתבואה מכבידה גם על המוץ ומגינה עליו מהרוח, אך הרשעים שהם מוץ וקליפה ללא תוך, נהדפים על ידי הרוח].
(ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט – כאשר יִשָּׁפְטוּ הרשעים לא יוכלו להתקיים ולעמוד, כי לא תהיה להם התנצלות על מעשיהם הרעים שנעשו במזיד ופשיעה, וְחַטָּאִים – אמנם החוטאים מחמת תאוותם יוכלו לקום כאשר יִשָּׁפְטוּ בפני עצמם, כי יתנצלו שטבע הגוף משך אותם אל תאוות החטא, אך גם חוטאים אלו לא יקומו כאשר יהיו בַּעֲדַת צַדִּיקִים, כי יוכיחו להם ממעשי הצדיקים שהתגברו על חומריותם וכבשו את יצרם, שגם הם היו יכולים לעשות כן.
(ו) כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים – כי החיבור האלהי של ה' הוא רק עם דרכם של הצדיקים [ולשון 'ידיעה' כאן הוא מענין חיבור ודביקות], כי חיבור זה יתכן רק בהנהגות השלימות של הצדיקים, הבנויה על דברים אמיתיים ונצחיים, ובכך ידבקו בה' וישארו נצחיים כמוהו, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד – אך דרך הרשעים, הבנויה על דברים בלויים ונפסדים, תוביל אותם אל עמקי השאול, וכיון שלא יוכלו להתחבר ולהדבק בה', יאבדו לעד.
