פרשת ואתחנן
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו ט)
מצות עשה לקבוע מזוזה בפתח הבית, שנאמר 'וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך', וענין המזוזה הוא, שכותבים שתי פרשיות מן התורה בקלף אחד, והן 'שמע' עד 'ובשעריך', ופרשת 'והיה אם שמוע' עד 'כימי השמים על הארץ', וקובעים אותה במזוזת פתח הבית.
משרשי המצוה, להיות זכרון לאדם באמונת ה' בכל עת בואו לביתו וצאתו, וכענין שאמרו חז"ל שיש להניחה בתחילת שליש העליון, ושיש להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כדי שמיד בבואו לבית יפגע במצוה זו.
עשרה תנאים צריך לבית כדי שיתחיב במזוזה, ואלו הן: א) שיהיה בבית לכל הפחות שטח של ארבע אמות על ארבע אמות מרובעות. ב) שיהיו לו שתי מזוזות [-צידי הפתח]. ג) שיהיה לו משקוף. ד) שתהיה לו תקרה. ה) שיהיו לו דלתות. ו) שיהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר. ז) שיהיה הבית של חול [ולא של קודש, כמו בית כנסת וכדומה]. ח) שיהיה עשוי לדירת אדם. ט) שיהיה עשוי לדירת כבוד. י) שיהיה עשוי לדירת קבע.
בית שיש לו הרבה פתחים חייב לקבוע מזוזה בכל פתח ופתח, ואף על פי שאין רגיל להכנס בהתמדה, אלא באחד מהן. וחדר שבתוך הבית אפילו חדר שבתוך חדר, כולם חייבים במזוזה, שכולם עשויים לדירה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על זה ובנה בית ונתן עליו תקרה ולא הניח בה מזוזה מיד, או ששכר בית ולא הניח בו מזוזה, ביטל מצות עשה זו, ואף על פי שעברה השעה שהיה חייב להניחה, מוזהר הוא לקבעה לעולם בכל עת שידור בבית.
