זה שרמזו חז"ל בחידותם ומליצותם, 'דאמרי אינשי, במתא שמאי, בלא מתא תתובאי', כי 'במתא' רצה לומר בזמן שבית המקדש היה קיים על מכונו, ושתה השכינה בעיר הקודש, 'שמאי', רצה לומר, אז היה השם מתגדל ומתקדש לעיני כולם. אבל 'בלא מתא', רצה לומר, כיון שנחרב הבית ונסתלק השכינה מהעיר, 'תותבאי', רצה לומר, אני צריך להתלבש בשר של אותה אומה שישראל גלו תחתם, ולהשפיע להם רב טוב, כדי שיבוא מזה איזה תמצית גם לישראל, להחיות את גויתם, ויתקיימו ביניהם. (דרשות)