62. סוכה (א)

סוּכָּה הִיא מִצְוָה חֲשׁוּבָה וַחֲבִיבָה, הַבָּאָה מִזְּמַן לִזְמַן, וְאַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, רֻבָּם נִזְהָרִים וְעוֹשִׂים סוּכָּה נָאָה בְּכֵלִים נָאִים. אֲבָל יֵשׁ קַלֵּי הַדַּעַת, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לִטְרֹחַ מְעַט, וּמִשּׁוּם שֶׁחוֹשְׁשִׁים עַל הוֹצָאוֹתֵיהֶם, חֲדֵלִים מִלַּעֲשׂוֹת סוּכָּה וְסוֹמְכִים עַל סֻכַּת הַקָּהָל, שֶׁאוֹכְלִים שָׁם כַזַּיִת בְּלֵיל יוֹם טוֹב. וְאַף הָעוֹשִׂים סוּכָּה, יֵשׁ מְקִילִים לְעַצְמָם שֶׁלֹּא לֵישֵׁב בָּהּ אֶלָּא דֶּרֶךְ עֲרַאי, וְאוֹכְלִים וִישֵׁנִים חוּץ לַסֻּכָּה. וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה זוֹ, בֵּין לְפִי הַפְּשָׁט, שֶׁהִיא הָעוֹמֶדֶת לָאָדָם לְכַפֵּר בִּמְקוֹם גָּלוּת, וּבֵין לְפִי הַסּוֹד גָּבְהוֹ סוֹדוֹתֶיהָ, וּמְעַט אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יְדִיעָתֵנוּ הוּא שֶׁהַשְּׁכִינָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עָלֵינוּ, וְשִׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין – אוֹר נִיצוֹצֵי נִשְׁמָתָם שׁוֹכְנִים שָׁם, אֲשֶׁר מִטַּעַם זֶה גָּדְלָה קְדֻשָּׁתָהּ כִּקְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמִטַּעַם זֶה אָסְרוּ לִנְהֹג בָּהּ מִנְהָג בִּזָּיוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְאָמְרוּ עַל הָאֲרִ"י ז"ל שֶׁהָיָה נִזְהָר שֶׁלֹּא לְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. וּבְוַדַּאי שֶׁמִּי שֶׁנִּזְהַר לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בָּהּ כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְשִׂמְחָה רַבָּה, קוֹנֶה קְדֻשָּׁה וְתוֹסֶפֶת הֶאָרָה בְּנַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְּאֻלָּתוֹ לְכָל הַשָּׁנָה, לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ עֲבוֹדָה תַמָּה.