משנה ו: הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:
משנה ו: במשניות הבאות מבואר הדין במי שקונה פעמיים מאותו אדם: הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן, שהוא המוכר במידה גסה, שהתבאר לעיל (פ"ב מ"ד) שהוא רשאי למכור דמאי, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ פעם שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ אם קנה ממנו גם בפעם השניה מֵאוֹתוֹ הַסּוּג – מאותו כלי, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, כגון חיטה חומה או לבנה, כיון שיתכן שקנאם משני בני אדם שונים, שאחד מהם מעשר וחבירו אינו מעשר, ונמצא שמפריש מהחיוב על הפטור או להיפך. אמנם, נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן עצמו לוֹמַר לקונה שמה שקנה ממנו פעמיים, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם, ובאופן זה רשאי להפריש ממין אחד על הכל.
