והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
סב. להודיע שראוי שיתנהג האדם בחכמה גם בעת האבל והצער, ולא יגרום לו הצער להתעלם מעצות טובות, הלא תראה, כי תיכף שהרגיש דוד מה שיקרה לו מן הנזק אם יראה לעבדיו שהוא דואג ומיצר על מיתת אבשלום, קם להראות שאינו מיצר על מיתתו.
וכן תמצא שהתנהג דוד בחכמה נפלאה בענין השבתו למלכותו, ושלח לבקש בדברי שלום ואהבה ואחוה מהיותר קרובים אליו שישתדלו בהשבתו, כדי שלא יפחדו שיהיה בלבו עליהם על אשר מרדו בו ומשחו אבשלום עליהם למלך, ושלח להם כי דבר כל ישראל בא להשיב אל המלך, כדי שימהרו להשיבו באופן שלא יקדמו להם ישראל, כי זה יהיה בושת להם. ולזאת הסבה גם כן שלח לעמשא גם כן בזה האופן, ונשבע לו שיעשהו שר צבא תחת יואב. והנה רצה המלך שיסכימו לזה זקני יהודה, כי לא ידע מה ילד יום, כי אולי יקים לו ה' שטן אחר, כי במעט סבה יתרצו ישראל להמליכו עליהם מחמת שיתביישו מדוד על שמרדו בו, ויחשבו שנבאשו בעיניו. ולזאת הסבה תמצא שדוד מחל לשמעי בן גרא על דבר הקללות אשר קללהו, ונשבע לו שלא ימות, מחמת שחשש דוד שאם יעניש אותו כעת, יהיה לו לשטן. ולכן כאשר קם שבע בן בכרי להיות לדוד לשטן – מיהר דוד להפילו, טרם יתחזק ענינו, כי אז יכבד לו יותר, ואולי ימותו בזה רבים מישראל.
סג. להודיענו שראוי להתרחק מלקבל לשון הרע, הלא תראה, כי על לשון הרע שספר ציבא על מפיבשת העניש דוד את מפיבשת ונתן לעבדו את השדה אשר היה לשאול, וכאשר התברר שהדבר שקר, הוכרח להשאיר חלק מהשדה ביד ציבא, בגלל ההטבות שהיטיב לו ציבא בעת היותו נרדף. ואמרו חז"ל שמחמת שאמר דוד למפיבושת שיחלוק את השדה עם ציבא, נענש שנחלקה המלכות בין רחבעם בין שלמה לבין ירבעם, לפי שעוון קבול לשון הרע קשה מאד. הלא תראה מפני שקבלו ישראל לשון הרע מאבשלום כנגד דוד, מתו כמה נפשות מישראל.
