א. מאחר שהתפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו מקריב הקרבנות, לכן צריך לכוין בתפלתו כנגד בית המקדש, ובית קדש הקדשים, ששם מזבח בנוי ועולה ריח הניחוח לה' דרך בית קדשי הקדשים ששם שער השמים, והיינו אם היה האדם עומד להתפלל בחו"ל יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, שנאמר ויתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין ג"כ כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, והעומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק. היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש. נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו בהמ"ק ובית ק"ק ששם שער השמים, שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה' משם. ולכך גם התפלות שם דוגמת הקרבנות עולים דרך שם. ולכך נקרא בהמ"ק תלפיות, תל שכל פיות פונים בו. ומצאתי כתוב עצה טובה להיות לאדם למזכרת שירשום על דף הסידור שלו קודם תפלת העמידה מילות אלו, ירושלים ובהמ"ק ובק"ק, באותיות גדולות ע"כ. והוא מנהג טוב, כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות לעצמו מזכרת, וכמו שאמר הכתוב הציבי לך ציונים. ואפילו למי שדרכו להתפלל תפלת העמידה בע"פ, תועיל לו, כי אזהרה שמענו טוב לאדם להתפלל הזמירות והיוצר מתוך הסידור בשביל הכונה, רמז לדבר אמר עם הספר ישוב מחשבתו, וכן מאחר שתופס הסידור בידו כשקם להתפלל רואה תיבות אלו ויזכור:
ואם היה מתפלל בבית הכנסת ששם נודע הצד המכוון כנגד א"י שצריך להתפלל כנגדו, אך זה האדם סומא שאינו רואה או סיבה היתה לו ועמד לצד אחר, אף על פי שכבר התחיל להתפלל צריך אדם הרואה אותו להעמידו כנגד צד הראוי, ואף על פי שבזה עוקר רגליו, כי עקירת רגליו בלבד לא חשיב הפסק בתפילה ולא מבעיא אם אותה שעה היו הציבור מתפללין לצד הראוי, דאז נראה זה שעומד לצד אחר כאלו ח"ו מודה לרשות אחר, דודאי צריך מן הדין להחזיר פניו לצד שהציבור מתפללין עליו, אלא אפילו אם לא היו ציבור מתפללין אותה שעה, מ"מ כיון דעומד בבית הכנסת ששם ניכר הצד הראוי להתפלל מכח עמידת ארון הקודש וההיכל והבימה, צריך להחזיר פניו. אבל אם זה מתפלל לבדו בתוך בית שאין בו סימן והיכר, ולא היו אחרים מתפללין אותה שעה, אין צריך להפסיקו בתוך תפלתו כיון שכבר התחיל.
