פרשת ואתחנן
"לא תנסו את ה' אלוקיכם כאשר ניסיתם במסה" (דברים ו טז)
מצוות לא תעשה, שלא לנסות יותר מדאי את הנביא המייסר את העם והמלמדם דרכי התשובה, אחר שנדע אמיתת נבואתו, ועל זה נאמר 'לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה'. כלומר, לא תנסו גמולי השם ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.
משרשי המצוה, לפי שיש הפסד בכך שמנסים את נביא האמת יותר מדי, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא, יהיה סבה לעם שימרדו בו ויקלו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי, אחר שיהיה מוחזק עמנו כטוב ונאמן לנביא. והדבר הזה ארע לנביאי האמת עם נביאי השקר, שהיו נביאי השקר מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם, עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת.
וכמו כן בכלל האזהרה, שלא לעשות את מצוות ה' על דרך הנסיון, כלומר, שיעשה אדם מצוה לנסות אם יגמלהו השם יתברך כצדקו, ולא לאהבת הא-ל ויראתו אותו.
ואל יקשה עליך מה שאמרו חז"ל על הפסוק 'עשר תעשר', עשר בשביל שתתעשר, כי מצוה זו של מעשר יוצאת מכלל המצוות, שנאמר בה 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת'. והטעם בזה, שהודיענו הא-ל ברוך הוא כי בכך שנפרנס את משרתי ביתו במעשר, תימצא התועלת והברכה בממוננו על כל פנים, ולא יעכב זה שום דבר חטא ועון.
וטעם איסור הנסיון במצות הוא מפני ששכר מצוה אינו ניתן לאדם בעולם הזה, וכמו שדרשו חז"ל 'היום לעשותם, ולמחר, כלומר לעולם הבא, לטול שכרם'. ואף שאמרו חז"ל 'האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור', זהו כשגומר הנותן בליבו לתת אותה בין שיחיה בנו ובין שלא יחיה, שאין זה מנסה את השם.
מדיני המצוה, מה שלימדונו חז"ל, במה תתאמת לנו נבואת הנביא, עד שלא נסתפק בדבריו אחר כן, על ידי שיאמר דברים העתידים להיות בעולם פעמיים או שלש, ויתאמתו דבריו בדיוק, ולא נחייבנו לעשות אות או מופת בשנוי הטבע, כמו שעשה משה או כאליהו ואלישע. וגם כן צריך האיש שנחזיק אותו בנביא ונאמין בו, להיות איש ישר תמים הולך, כי ידוע שאין הנבואה שורה כי אם על החסידים ואנשי מעשה. ונביא שהבטיח על הרעה שתבוא, אף על פי שלא באה, אין סתירה בנבואתו בכך, כי ה' ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה כשעושים בני אדם תשובה. אבל כל נביא שהבטיח על הטובה, אם לא נתאמתה נבואתו – הרי זו סתירה באמת לנבואתו, שכל דבר טובה שיגזור הא-ל על ידי נביא שלוח, אפילו על תנאי, אינו חוזר לעולם, וזה מרוב טובו וחסדו הגדול, נמצא שבדברי הטובה יבחן הנביא.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בכל מקום ובכל זמן שיקום נביא לישראל. והעובר על זה ומנסה הנביא יותר מדאי עבר על לאו זה.
