הלכות שגגות, פרק ה, ו

ו) הבא על אשתו שלא בשעת וסתה, וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת, מפני שזה כאנוס הוא, ולא שוגג. וטעם החילוק, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק, ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות, לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה, צריך כפרה. אבל זה, מה לו לעשות, הרי טהורה היתה, ושלא בשעת וסתה בעל, אין זה אלא אונס. ולפיכך, בין שנמצא דם על עד שלה, בין שנמצא על עד שלו, פטורין. אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת, ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם, וראתה בשעת התשמיש, חייבין בקרבן, שזו היא שגגה. לפיכך, אם נמצא דם על עד שלו, שבודאי בא עליה בזמן שהיתה נדה, שניהם טמאים, וחייבין בקרבן. אבל אם נמצא על עד שלה, שיתכן שראתה דם לאחר שפרש ממנה, אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל, ולא שהתה כלל, שניהם טמאים וחייבין בקרבן. ואם שהתה, אפילו שהות קצרה ביותר בשיעור שיש בו כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו, ואחר כך קנחה עצמה, שניהן טמאים בספק, ופטורין מקרבן. ואם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואחר כך קנחה עצמה, ונמצא דם, בעלה טהור.