משנה ב: הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:
משנה ב: הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי בארץ ישראל, אף על פי שמעיקר הדין פטורים הפירות מתרומות ומעשרות [כיון שסוברת המשנה שקנינו של הגוי בקרקע ארץ ישראל מפקיע ממנה את חיובי תרומות ומעשרות], מְעַשֵּׂר הישראל תחילה את הפירות, וְנוֹתֵן לוֹ את חלקו, וקנס הוא שקנסוהו חכמים על כך שנטל שדה בחכירות מהגוי, כיון שרצו חכמים שלא יהיה שום ישראל נוטל שדה בחכירות מגוי בארץ ישראל, ומתוך שתישאר השדה בורה ימכרנה הגוי לישראל בדמים מועטים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, והיינו שהנכרי גזל את השדה מאבותיו של הישראל, ועתה נותנה לו בחכירות, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ, ואף כאן הטעם הוא משום קנס, כדי שידחק את עצמו ויטרח לקנות את השדה מהגוי.
