פרשת עקב
"ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז כו)
מצוות לא תעשה, שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו, ועל זה נאמר 'ולא תביא תועבה אל ביתך' וגו'.
משרשי המצוה, כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה הנמאסת.
ובכלל איסור זה, בין עבודה זרה עצמה, בין משמשיה, בין תקרובת שלה. ובין עבודה זרה של ישראל, או של גוי. אלא שעבודה זרה של גוי אסורה מיד כשנעשית, ואילו של ישראל אינה אסורה עד שתעבד.
ומן הנכלל במצוה זו, שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו הא-ל בצדק, ממון אחר שהוא של גזל, או חמס או ריבית, או כל דבר מכוער, שכל זה בכלל 'משמשי עבודה זרה' הוא, שיצר לב האדם רע, חומד אותו ומביאו אל הבית, והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה. ובממונות כאלו, וכן במשמשי עבודה זרה, על כולם נאמר סיום הפסוק 'והיית חרם כמוהו', כלומר, שכל הנדבק עמו הוא חרם, שאין ברכת הא-ל מצויה בו, ואבד וכלה מן העולם.
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
