פרק ו, משנה א: הָאוֹמֵר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֶן לָהּ, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר:
נאמר בתורה לגבי מעשה הגירושין 'וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ', ומלשון 'ונתן בידה' לומדים שצריך הבעל לתת את הגט ליד אשתו. אמנם, כיון ש'שלוחו של אדם כמותו', יכול הבעל למנות שליח שיתן את הגט במקומו, וכן האשה יכולה למנות שליח, שיקבל את הגט במקומה. וברגע שניתן הגט על ידי הבעל או שלוחו ליד האשה או שלוחה, חלים הגירושין. פרק זה עוסק בדיני שליחות אלו, של מסירת גט אשה:
אדם הָאוֹמֵר לשלוחו 'הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי' – קבל עבורה את הגט, והיה שליחה לזכות לה בו, ותתגרש מיד בקבלתך, אוֹ שאמר לו 'הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי', בשני אופנים אלו אין הגירושין חלים עד שיגיע הגט ליד האשה, שהרי היא לא מינתה אותו לקבל את גיטה, ואין הבעל יכול למנות עבורה שליח לקבלת הגט, ולכן אִם רָצָה הבעל לַחֲזוֹר בו, יַחֲזוֹר, שעדיין לא חלו הגירושין.
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לשלוחה 'הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי' – קבל עבורי את הגט מבעלי, וקבלתך תחשב כאילו אני קיבלתיו, ונתן לו הבעל את הגט, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר, שהרי כבר חלו הגירושין.
לְפִיכָךְ, כיון שאם נתן הבעל את הגט לשלוחה של האשה אינו יכול לחזור בו, מבארת המשנה באיזה אופן בכל זאת יכול הבעל להשאיר לעצמו אפשרות לחזור בו, אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל לאותו שליח, 'אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ' – אינו נותן לך בתורת שליח לקבלה, שתתגרש מיד בקבלתך, 'אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֶן לָהּ' – הריני נותן לך את הגט בתורת שליח שלי להוליך לה את הגט, הרי אין הגט חל עד שיגיע ליד האשה, ולכן אִם רָצָה הבעל לַחֲזוֹר בו, יַחֲזוֹר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוסיף על דינו של תנא קמא, ואוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת 'טוֹל לִי גִטִּי' הרי זו כאילו אמרה 'התקבל לי גיטי', ומיד בקבלת השליח חלים הגירושין, ואִם רָצָה הבעל לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר.
