משנה ח: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. הִשְׂכִּיר לוֹ לָחֳדָשִׁים, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. מַעֲשֶׂה בְצִפּוֹרִי בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לַשָּׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לַחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ יַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר:
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, וסיכמו שמחיר השכירות יהיה לְ'שָׁנָה', ונִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה ונוסף בה חודש, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר – השוכר מרויח מכך, ואינו צריך לשלם סכום נוסף תמורת חודש העיבור, כיון שלשון 'שנה' כולל גם את חודש העיבור. ואם הִשְׂכִּיר לוֹ לָ'חֳדָשִׁים', שסיכמו על סכום מסוים ל'שנים עשר חודשים', ונִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר – המשכיר מרויח מכך, וצריך השוכר לשלם לו תשלום נוסף עבור החודש השלש עשרה, שהרי פירשו שהמחיר יהיה רק לשנים עשר חודשים.
ואם אמר לו את שתי הלשונות, כגון 'שנים עשר דינרים לשנה, מדינר זהב לחודש', הרי זה ספק אם תופסים את תחילת דיבורו או את סופו, ולכן יחלוקו, ומַעֲשֶׂה היה בְצִפּוֹרִי, בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ, וסיכמו שמחיר השכירות יהיה בִּשְׁנֵים עָשָׂר דינרי זָהָב לַשָּׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לַחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ יַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר, אמנם חכמים חולקים על דין זה וסוברים שבכל מקום שיש ספק, כיון שהקרקע עומדת בחזקת המשכיר, אין השוכר יכול לגור בבית בחודש השלש עשרה בלי לשלם למשכיר על כך.
