השער השישי, שער הכניעה
פרק רביעי
[המשך הזמנים והענינים שבהם חייב האדם להתנהג בכניעה ובשפלות:] ה. כשמיטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות, יכנע לא-ל, מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם, וישפל לפניו מיראתו, שלא ייגרם לו בסופו של דבר עונש מחמת אותה טובה [כי ריבוי הממון לאדם בעולם הזה יהיה לאחד משלשה דברים: 1. לטובה מאת הבורא יתברך. 2. לנסיון ומבחן. 3. לעונש עבורו. וסימן הטובה, שיהיה העשיר טרוד יותר בקיום חובות הבורא מלהתעסק ברוב ממונו, ועשירותו תהיה סיבה להוסיף בעבודת ה', ולא ישים לבו לטובה ההיא, ולא יבטח בה, וישתמש בה לצורך חיוביו בעבודת ה'. והסימן לכך שהעשירות היא לנסיון ומבחן, שיהיה בעל הממון טרוד בהרגשתו על שמירת ממונו, ולהוסיף עליו, ולפחד עליו מן הפגעים, יותר מקיום חיוביו לעבודת ה'. והעשיר מתנסה בכך, כי אין לו מעשירותו אלא דאגה גדולה. והסימן לכך שהעשירות היא עונש עבור האדם, שיהיה העשיר טרוד בתענוגותיו, וישכח שה' הוא המיטיב לו, ולא יקיים חובותיו לעבודת ה']. ו. כשהוא קורא בתורה ובספרי הנביאים ורואה הגמול והעונש, ויודע בנפשו, כי קיצר בחובותיו לעבודת ה', התחייב להכנע ולהשפל לפני הבורא יתברך, מיראתו את ענשו. ז. כשהוא מתעסק במעשה ממעשי עבודת ה', כצדקה ותפלה או מצוה, לא יתעסק בו כאשר יש גאוה, אלא יכנע וישפל לפני הבורא, בגלוי ובסתר, ולא ייחשבו מעשיו הטובים בעיניו למאומה, ביחס לגודל מה שהוא חייב בו לאלקים, וכמו שנאמר 'במה אקדם ה', אכף לאלקי מרום, הירצה ה' באלפי אילים' וגו'.
