משנה ט: חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ:
משנה ט: חָבֵר, הנאמן על הטהרות ועל המעשרות, וְעַם הָאָרֶץ, שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, וכל פירותיו בחזקת דמאי, ובחזקת טמאים, יָכוֹל הוּא, החבר, לוֹמַר לוֹ לאחיו עם הארץ, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וַאֲנִי אטול כנגדם חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, או טול אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי אטול יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, כיון שבאופן זה הם חולקים בירושה, ואנו אומרם שלכל אחד מהם הגיע חלקו הראוי לו, אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, או טֹל אַתָּה הַלַּח, שהוכשר לקבל טומאה, וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ, שלא הוכשר לקבל טומאה, כיון שבאופן זה אינם נחשבים כחולקים, אלא כמוכרים זה לזה, ואסור לחבר למכור תבואת דמאי ולא פירות שהוכשרו לקבל טומאה.
