משנה ב: אָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ, וְאָמַר לָהֶם כְּתֹבוּ, אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ, הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתֹמוּ:
משנתנו מבארת שהבעל צריך למנות בעצמו את שלוחו לכתוב את הגט, ולא לצוות אדם אחר שימנה שליח:
אָמְרוּ לוֹ – שאלו בני אדם את הבעל, האם נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ, וְאָמַר לָהֶם 'כְּתֹבוּ', ולא כתבו בעצמם אלא אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב, וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ – לבעל, וְחָזַר הבעל וּנְתָנוֹ לָהּ – לאשתו, הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר הבעל בעצמו לַסּוֹפֵר 'כְּתוֹב', וְלָעֵדִים 'חֲתֹמוּ'.
