הלכות שגגות, פרק ז, ח-ט

ח) עשה האדם מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה, בין בזדון שבת ושגגת מלאכות [שידע שיש שבת בעולם, ולא ידע שמלאכות אלו אסורות], בין בשגגת שבת וזדון מלאכות [שידע שמלאכות אלו אסורות, ונעלם ממנו ששבת היום], חייב על כל מלאכה ומלאכה. כיצד, ידע שהיום שבת, וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת, ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה, וכן בשבת שלישית הבריך, מפני שלא ידע שההברכה מלאכה, חייב על כל אחת ואחת, אף על פי שהיא מעין מלאכה אחת, מפני שהשבתות כגופין מוחלקין.
ט) והדוגמא לשגגת שבת וזדון מלאכות, אם שגג ולא ידע שהיום שבת, וזרע בו, והוא יודע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת, ונטע בו, והוא יודע שהנטיעה מלאכה, וכן בשלישית שכח שהוא שבת והבריך, אף על פי שיודע שההברכה מלאכה, הרי זה חייב על כל אחת ואחת, הגם ששלשת המלאכות הן מעין מלאכה אחת, כיון שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה אחת לחלק בין מלאכה למלאכה [והוא הדין אם עשה את אותה מלאכה ממש בשבתות הרבה, שחייב על כל אחת ואחת, כיון שימות החול שבין שבת לשבת נחשבים כידיעה המחלקת].