משנה א: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וַאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס וְחָזַר וְאָמַר אַל תִּכְתֹּבוּ, אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְלוּם. נִשְׁתַּתַּק וְאָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלשׁ פְעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ:
המגרש את אשתו צריך שיהא בר דעת בשעת מעשה הגירושין. משנתנו עוסקת באדם שאינו בר דעת, או שיש ספק בדבר, כיצד הוא מגרש את אשתו.
מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס – חולי המבלבל את שכל האדם, וְאָמַר 'כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי', לֹא אָמַר כְּלוּם, כיון שאינו בדעה צלולה. אָמַר כשהיה בריא כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, וַאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס, וְחָזַר בו וְאָמַר לשלוחים 'אַל תִּכְתֹּבוּ', אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְלוּם, וכותבים [אמנם אינם יכולים לגרשה בגט זה עד שתתיישב דעתו של הבעל, אבל בעודו שוטה, כשם שאינו יכול לגרש בעצמו כך אין שלוחיו יכולים לגרש עבורו, אף שמינה אותם כשהיה בריא].
אדם שנִשְׁתַּתֵּק – נעשה אילם מחמת חולי, ואין ידוע אם דעתו מיושבת עליו או לא, וְאָמְרוּ לוֹ בני אדם העומדים אצלו, האם נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ כסימן לכך שרצונו שיכתבו לה גט, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלשׁ פְעָמִים, על ידי ששואלים אותו שאלות בענינים אחרים, אִם אָמַר עַל לָאו 'לָאו' וְעַל הֵן 'הֵן' – השיב כעניין על השאלות, על שאלה שתשובתה 'לא' השיב בנענוע ראש שדרך לענות על 'לא', ועל שאלה שתשובתה 'כן' הרכין ראשו כדרך שמשיבים על שאלה שתשובתה 'כן', זהו סימן שדעתו מיושבת עליו, והֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.
