יז) היתה העוקה שבחצר פחותה מסאתים, שופכין לה במלואה – רק עד כדי שתתמלא, ולא יותר. אבל אם היתה מחזקת סאתים, שופכין לה אפילו ששים סאה של מים, ואף על פי שהמים יתגברו ויפוצו מעל הגומא לחוץ, לרשות הרבים. במה דברים אמורים, בימות הגשמים, שהחצרות מתקלקלות וסתם צנורות מקלחין ממי הגשמים, ולא יבאו הרואים לומר שזה משתמש והמים יוצאים מכחו לרשות הרבים, אלא יחשבו שאלו הם מי גשמים. אבל בימות החמה, אם היתה העוקה מחזקת סאתים, אין שופכין לה אלא סאתים, ולא יותר, ואם היתה פחותה מסאתים, אין שופכין לה כל עיקר:
יח) ביב ששופכין לו מים, והן נזחלין והולכין תחת הקרקע ויוצאין לרשות הרבים, וכן צנור ששופכין על פיו מים והן נזחלין על הכותל ויורדין לרשות הרבים, אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת הארץ מאה אמה, אסור לשפוך על פי הביב או על פי הצנור, מפני שהמים יוצאין מכחו לרשות הרבים, אלא שופך את המים חוץ לביב, והן יורדין מעצמם לביב:
יט) במה דברים אמורים, בימות החמה, אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע, שסתם צנורות מקלחין הן, ואדם רוצה שיבלעו המים במקומן, וכיון שאין לו רצון שייצאו המים לרשות הרבים, מותר. היה שופך על פי הביב והמים יוצאין לכרמלית, ולא לרשות הרבים, הרי זה מותר, ואפילו בימות החמה, שלא גזרו על כחו [-דבר היוצא מכוחו, ולא בידים ממש] בכרמלית, לפיכך מותר לשפוך מים על כותלי הספינה, והם יורדין לים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
