פרק ה, משנה א: הֶחָלִיל, חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה, זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
פרק ה, משנה א: שנינו במשנה לעיל 'הֶחָלִיל, חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה', מבארת המשנה, זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, על שם שאיבת המים לניסוך, שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב, ולכן, כשחל יום טוב בשבת היה החליל נוהג ששה ימי חול המועד, וכשלא חל בשבת היו רק חמשה ימים. אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו [ואף שהיו שם כלי זמר רבים, נקראו כולם על שם החליל, לפי שקולו נשמע יותר מכולם].
