א) המשתחוה לעבודה זרה, וניסך, וקיטר, וזיבח, ועשה הכל בהעלם אחת, שלא נודעה לו העבירה בין עבודה לעבודה, חייב ארבע חטאות. וכן אם פיער עצמו לפעור, וזרק אבן למרקוליס, שזו דרך עבודתן של עבודות זרות אלו, ועשה את שני הדברים בהעלם אחת, חייב שתים, וכן כל כיוצא זה, יהא חייב על כל עבודה ועבודה. במה דברים אמורים, בשהזיד בעבודה זרה, שידע שאסור לעבוד עבודה זרה, ושגג בעבודות אלו, שלא ידע שחייבים על עבודות אלו, נמצא שהיו כאן כמה שגגות, כמנין העבודות שעבד, ולכן חייב על כל עבודה ועבודה, אבל אם הזיד בעבודות אלו, ושגג בעבודה זרה, כדוגמא שתובא להלן, אינו חייב אלא חטאת אחת.
כיצד, אם ידע שזו עבודה זרה, ושאסור לעובדה, אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה, והשתחוה וניסך, חייב שתים, שהרי שגג בכל עבודה בפני עצמה, והרי זה כעושה כמה עבירות בכמה העלמות, שחייב על כל אחת. אבל אם ידע שאלו עבודות הן, וידע שאסור לעבוד בהן לאל אחר, ולא ידע שזו עבודה זרה, לפי שלא היתה של כסף וזהב, ועלה על דעתו שאין קרויין עבודה זרה אלא של כסף וזהב, ועבדה בכל העבודות, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי שגגתו אחת היא, והרי זה כעושה כמה עבירות בהעלם אחד, שחייב חטאת אחת.
