(א) וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽה֔' אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל ה֥' אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹֽיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃ (ב) וַיֹּאמַ֑ר ה֛' סַֽלְעִ֥י וּמְצֻֽדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי׃ (ג) אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹֽשִׁעִ֕י מֵֽחָמָ֖ס תֹּֽשִׁעֵֽנִי׃ (ד) מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א ה֑' וּמֵאֹֽיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃
֍ ֍ ֍
הפרק הבא הוא שיר תהילה שחיבר דוד המלך בצעירותו, כשהיה שקוע בכל צרותיו ורדיפותיו, ובכל פעם שהיה ניצל מאחת הצרות היה שר את השירה הזו. ובזקנותו, כשחיבר את ספר התהילים, כלל גם את השירה הזו בתוך שאר המזמורים (וזהו פרק י"ח בתהילים), וכיון שאת ספר התהילים חיבר דוד לתועלת כל ישראל בכל הדורות, שיוכל כל אדם לשפוך שיחו לפני ה', ופרק זה מתאים למי שסובבוהו צרות ורדיפות רבות, שינה שם דוד פרטים מסוימים כדי שיתאימו לבקשת כל יחיד ויחיד מישראל.
(א) וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, ושר את השירה הזו כמה פעמים, בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו, בכל פעם שנושע היה שר, וּמִכַּף שָׁאוּל – וכן כשנושע מיד שאול שרדפו, שר את השירה הזו.
(ב) תחילה שיבח דוד את ה' על הזמנים שבהם הוא יושב בשלווה ללא צרות, וַיֹּאמַר, דרך משל, כי בישועה מיד האויב יש שלשה חלקים, ההימלטות מהאויב, הבריחה אל המצודה, והמקום שעליו עומדת המצודה שהוא סלע גבוה וחזק, כך ה' הוא סַלְעִי – הסלע שעליו בנויה המצודה, וּמְצֻדָתִי, וּמְפַלְטִי לִי – והוא הממלט אותי מיד אויבי.
(ג) ובאותם זמנים לא רק שלא השיגוני אויבי, אלא דוד ניצח אותם, ועל כך אמר, אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ – המשגיח עלי בהשגחה מיוחדת, ואני דבק בו, מָגִנִּי – מגן עלי בעת הקרב, וְקֶרֶן יִשְׁעִי – הקרן שבה אני מנגח את אויבי, מִשְׂגַּבִּי – החוזק והגבורה שנתת בי בעת הקרב, וּמְנוּסִי – אשר אליו אברח מהאויב, מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי – מושיעני מאויבי, שהם אנשי חמס.
(ד) ובעת כזו, שאיני נמצא בצרה כלל, לא אצטרך להתפלל לה' שיושיעני, אלא מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' – אקרא לה' בשם מהולל, שיש להללו על רוב טובותיו, ועל ידי ההילול לבד, וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ, ולא אצטרך להתפלל על כך בפרטות, שאוושע מאויבי.
