משנה י: גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר:
משנה י: גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם הגּוֹי, יָכוֹל הוּא [-הגר] לוֹמַר לאחיו הגוי, טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי אטול מָעוֹת, או טול אַתָּה יַיִן [שהוא יין נסך האסור לישראל] וַאֲנִי אטול פֵרוֹת, ואף על פי שחליפי עבודה זרה ויין נסך אסורים, כאן אין הם נחשבים כחליפין ממש, שהרי מהתורה אין הגר יורש את אביו הגוי כלל, ותקנת חכמים היא זו שיירשנו [כדי שלא יחזור בו לדת הגויים מחמת הפסד הירושה], וכיון שכך הרי זה כאילו הפקירו עבורו את חלקו בירושה, ואינו נחשב כמי שבאמת חולק בה עם אחיו הגוי, ולכן יכול הוא ליטול את החלק המותר בירושה, ויטול אחיו הגוי את העבודה זרה או יין נסך, וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ העבודה זרה ויין הנסך לִרְשׁוּת הַגֵּר רצונו להחליפם אם אחיו, אָסוּר, כיון שכבר זכה בהם בקנין גמור, ועתה גם חליפיהם אסורים עליו.
