הלכות תפילה [שנה א, משפטים, א]

א. מאחר שגדלה מעלת התפלה, שנזונים העליונים והתחתונים על ידה, שהיא עומדת ברומו של עולם, שגם לעולמות העליונים ימשך שפע על ידה, לכך הזהירו בזוהר הקדוש להתפלל בלחש עד שאפילו אזניו לא תשמענה קולו, והטעם הוא כדי שלא יתקנאו בה החיצונים מחמת גודל מעלותיה, וכמ"ש רבינו מהרח"ו וז"ל, התפלה אינה נכנסת בשום רקיע כי אם אותה תפלה שאינה נשמעת לאזניים, ולכן בקריאת שמע תקנו שישמיע לאזניו, אבל כאן, אם התפלה נשמעת לאזניו – אינה עולה, כי שומעין החיצונים ומתערבי בהדה, וכשהיא בלחש, שאינה נשמעת לאזניו, אז היא רוחנית מאד מגדר טבע רוח האדם, שהיא פנימית ורוחנית יותר מאד מן הסט"א, ולכך אין רואין אותה, וזה הפך סברת מהרי"ק בבית יוסף שפסק שיותר טוב להשמיעה לאזניו, ועיין בברייתא ובירושלמי ותמצא הפך סברתו וכו' עכ"ל.