משנה ד: הָבֵא לִי גִטִּי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הִתְקַּבֵּל לִי גִטִּי, אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד. הִתְקַבֵּל לִי גִטִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד.
משנתנו מבארת את דינה של אשה שמינתה שליח לקבל את גיטה מיד בעלה, ולא ידוע לה אם כבר קיבל השליח את הגט והיא גרושה, או שעדיין לא קיבלו והיא נשואה.
אשה שאמרה לשליח הָבֵא לִי גִטִּי, ולא אמרה לו לשון 'קבל לי גיטי', ונמצא שלא יחולו הגירושין עד שיביא לה השליח את הגט ותקבלנו בידה, אם אשת כהן היא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. אבל אם אמרה האשה לשליח 'הִתְקַּבֵּל לִי גִטִּי', שבאופן זה קבלת הגט על ידי השליח מחילה את הגירושין מיד, אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד, מחשש שכבר קיבל השליח את הגט, והרי היא גרושת כהן, האסורה לאכול תרומה.
אמרה האשה לשליח 'הִתְקַבֵּל לִי גִטִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שיעור זמן שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם, והיינו כשיטת תנא קמא במשנה לעיל (משנה ג) שאם האשה מקפידה שלא יחולו הגירושין אלא במקום מסוים, אינם חלים אלא שם, וממילא אף אם פגש הבעל את השליח קודם שהגיע למקום פלוני ונתן לו את הגט, אין הגירושין חלים עד שיגיע השליח לאותו מקום מסוים שאמרה לו האשה, ובתוך שיעור זמן זה ודאי אינה גרושה, ורשאית לאכול בתרומה. ורַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר עליה לאכול בתרומה מִיָּד, וכשיטתו במשנה לעיל, שאין האשה מקפידה על מקום גירושיה, ולכן יש לחשוש שפגש הבעל את השליח מיד כשיצא לדרכו, ונתן לו את הגט, וחלו גירושיה.
