ט) בור מים הנמצא ברשות הרבים, וחלון על גביו – יש בסמוך לו בית, וחלון הבית פונה אל הבור, הבור וחולייתו [-העפר הגבוה שעל שפתו] מצטרפים לעשרה טפחים, להחשיב את המים שבבור כנמצאים ברשות היחיד, וממלאין ממנו בשבת – מותר לשלשל דלי מחלון הבית אל תוך הבור, ולהעלות מים אל הבית, כיון שזהו טלטול מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, המותר. במה דברים אמורים, כשהיה הבור סמוך לכותל שהחלון קבוע בו בתוך ארבעה טפחים, שאין אדם יכול לעבור שם, ולכן נחשב אותו מקום כמקום פטור, אבל אם היה הבור מופלג – רחוק מהכותל, אין ממלאין ממנו באופן זה, שהרי זהו טלטול מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, האסור, אלא אם כן היתה חולייתו של הבור לבדה גבוהה עשרה טפחים, שנמצא הדלי כשיצא מן החוליא יצא למקום פטור, שהרי לא היה כלל באויר רשות הרבים למטה מעשרה טפחים.
י) אשפה הנמצאת ברשות הרבים, גבוהה עשרה טפחים, וממילא דינה כרשות היחיד, וחלון הקבוע בכותל הבית פתוח על גבה, שופכין לה מים בשבת מהחלון, שהרי זהו טלטול מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור. במה דברים אמורים, באשפה של רבים, שאין דרכה להפנות – אין דרך לפנותה משם, וכיון שרבים שופכים שם את אשפתם תישאר תמיד גבוהה למעלה מעשרה טפחים, אבל אשפה של יחיד, אין שופכין עליה בשבת, הגם שעתה היא גבוהה מעשרה טפחים, כיון שחוששים שמא לאחר זמן תתפנה, ולא יהיה בגובהה עשרה טפחים, ודינה ככל רשות הרבים, וכיון שהורגלו לשפוך שם, נמצאו שופכין כדרכן ברשות הרבים, והרי זה טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
