(ה) כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַֽחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַֽעֲתֻֽנִי׃ (ו) חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי־מָֽוֶת׃ (ז) בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א ה֔' וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאָזְנָֽיו׃ (ח) וַיִּתְגָּעַ֤שׁ וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מֽוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃ (ט) עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּֽחָלִ֖ים בָּֽעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ (י) וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַֽעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃ (יא) וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ (יב) וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִֽיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ה) עתה מתחיל דוד לספר את ההנהגה עמו בעת שיבואו עליו רעות וצרות, ויצטרך להתפלל, כִּי אֲפָפֻנִי – סיבבו אותי מִשְׁבְּרֵי מָוֶת, נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי – יפחידוני אויבי, שהם אנשי בליעל.
(ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי – מרגיש אני כאילו אני כבר עומד להיקבר בשאול, קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת – וכאילו כבר קידמני המוות, והרי אני כמת העומד להיקבר בשאול, ולהתבטל מן העולם.
(ז) בַּצַּר לִי, כשהייתי זקוק לישועה, אֶקְרָא ה', וְאֶל אֱלֹהַי אֶקְרָא, שיושיעני מצרתי, וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו.
(ח) עתה מצייר דוד את הישועות שנעשו לו בדרך הטבע, על ידי שהתפלל, וישועות אלו אינן מושלמות, כי לפעמים מהישועה עצמה נגרמת צרה אחרת, ומצייר כאן את הדבר בדרך משל, שבכל פעם שנעשתה לו ישועה בדרך הטבע, גרמה הישועה בעצמה לצרה אחרת, וכשהתפלל להנצל גם ממנה, באה אליו שוב ישועה שסיבבה לו צרה אחרת, עד שניצול מכל צרותיו: בתחילה התפלל לה' שיציל אותו מאויביו, וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ – נעשתה רעידת אדמה, להפיל את אויביו לשאול, מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ – הרי הגעש החלו לבעור, כסימן לכעס ה' על אויבי דוד.
(ט) וכשעלה עשן ואש מלוע הרים אלו, הרי זה נראה שעָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ – כאילו חרון אף ה' בוער מתוך ההר, וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ, וכדרך הרי הגעש, שמשליכים אש וגופרית על כל סביבותיהם.
(י) אמנם עתה היה דוד עצמו בסכנה מצד האש של ההרים שהקיפה אותו מכל צד, וחזר והתפלל לה' שיושיע אותו גם מצרה זו, וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד אל דוד להושיעו, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו.
(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, ועל ידי כך התעוררו יסודות הרוח והמים, כי הרוח הובילה עננים מלאים מים לאותו מקום, כדי להציל את דוד מהאש.
(יב) וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת – עשה ה' שהחושך המקיף אותו כביכול בשעה שירד להושיע את דוד, יהיה מאותם עננים, חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים, ומים אלו כיבו את האש שבערה מאותם הרי געש.
