משנה ד: לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּה גַּס בָּה בְּשִׁפְחָתָהּ. מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ. רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָה מְגֹּרֶשֶׁת:
משנתנו עוסקת בדין אדם שגירש את אשתו על תנאי, כיצד עליהם לנהוג בתקופה שבין נתינת הגט לבין קיום התנאי, כאשר אם יתקיים התנאי תהיה האשה מגורשת למפרע:
אשה זו, שבעלה גירשה על תנאי, לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ – עם בעלה אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים, שאם לא כן יש לחשוש שיבא עליה, ובכך יש לחשוש שהתכוון לביאת קדושין, ותצטרך ממנו גט שני, וכדי להתיר את היחוד אין צורך בעדים כשרים, אלא יכולה להתייחד עמו אֲפִלּוּ בפני עֶבֶד, ואֲפִלּוּ בפני שִׁפְחָה, כיון שבודאי לא יבא עליה בפניהם, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ של האשה, מִפְּנֵי שֶׁלִבָּהּ גַּס [-רגיל] בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ, ואינה מתביישת ממנה.
הנותן גט לאשתו, ומתנה שאם ימות – יחול הגט שעה קלה קודם מיתתו, ונמצא שבכל רגע יש ספק שמא ימות עוד שעה קלה, ותהא מגורשת. מבררת המשנה, מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים, שיש ספק בחלות הגירושין, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כל זמן שלא מת בעלה, הרי היא כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ, והבא עליה חייב מיתה, כיון שאחרי שעברה שעה קלה ולא מת בעלה, הוברר שהיתה אשת איש. רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָה מְגֹּרֶשֶׁת, ואף שהתברר שלא חל הגט, מכל מקום בשעה שבא עליה אדם היתה ספק אשת איש ספק מגורשת, ואף לאחר שהוברר הדבר אין משתנה דינו, אלא מביא אשם תלוי, כדין כל העובר על ספק לא תעשה שיש בו כרת.
