משנה ז: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים וּבְחִילּוּק לֶחֶם הַפָּנִים, בַּעֲצֶרֶת אוֹמְרִים לוֹ הֵילָךְ מַצָּה, הֵילָךְ חָמֵץ. מִשְׁמָר שֶׁזְּמַּנּוֹ קָבוּעַ הוּא מַקְרִיב תְּמִידִין, נְדָרִים וּנְדָבוֹת וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל, יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ, בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ, הָיוּ כָל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים:
משנה ז: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה – בשלשת הרגלים הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בהקרבת ובקבלת האברים, בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים – בקרבנות האמורים ברגלים, והם שלמי חגיגה, עולות ראיה, מוספים, ושעירי חטאת, וְכן היו שוים בשלשת הרגלים בְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים, שאם אירע החג בשבת, שאז מחלקים את לחם הפנים, היו כל המשמרות שוות בו. בַּעֲצֶרֶת – בחג השבועות, שיש בו גם את 'שתי הלחם' המתחלק לכהנים, אם חל בשבת שיש בו גם חילוק לחם הפנים, אוֹמְרִים לוֹ לכהן המקבל את חלקו, הֵילָךְ מַצָּה, וזהו לחם הפנים, הֵילָךְ חָמֵץ, וזהו שתי הלחם, כיון שכל כהן נוטל חלקו מכל קרבן, ואין אומרים שכהן אחד יקבל חלק גדול משתי הלחם, במקום שני חלקים קטנים גם מלחם הפנים.
אף שהתבאר שבחגים כל המשמרות משמשות בשווה, מכל מקום זהו רק בקרבנות הבאים מחמת החג, ולכן מִשְׁמָר שֶׁזְּמַּנּוֹ קָבוּעַ לשמש באותו שבוע שחל בו החג, הוּא מַקְרִיב את התְּמִידִין, נְדָרִים וּנְדָבוֹת וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל, לפי שדברים אלו אינם באים מחמת החג. יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ, שחל ביום שישי, בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ, שחל יום טוב בראשון, הָיוּ כָל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים, ואף שלא חל החג בשבת, כיון שהוצרכו להשאר במקדש בשבת, מחמת החג הסמוך לו, חולקים בשוה בלחם הפנים המחולק בשבת.
