משנה יב: עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר, קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, קַח לִי גְלֻסְקָן אֶחָד, לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר. וְאִם אָמַר, שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲבֵרִי, וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה:
משנה יב: עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר ההולך לקנות עבור עצמו אגודת ירק או עוגה, קַח לִי – קנה גם עבורי אֲגֻדַּת יָרָק, או קַח לִי גְלֻסְקָן [-עוגה] אֶחָד, לוֹקֵחַ סְתָם – קונה החבר שתי אגודות ירק או שתי עוגות, ונותן אחד מהם לעם הארץ, וּפָטוּר מלעשר את של עם הארץ, אלא מעשר רק את שלו, והיינו כיון שהחיוב לעשר דמאי הוא מדרבנן, ובדרבנן אנו אומרים ש'יש ברירה', וכשנתן אחד לעם הארץ ואחד לעצמו בירר בכך מה היה שייך מתחילה לכל אחד, וכיון שכך לא מוטל עליו חיוב לעשר עבור העם הארץ. וְאִם אָמַר החבר בשעה שקנה את אגודות הירק או הגלוסקאות, שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲבֵרִי, וכבר בירר מה שייך לכל אחד מהם, וְנִתְעָרְבוּ, הרי כאשר הוא נותן לעם הארץ את אותה אגודת ירק או גלוסקאה יתכן שהוא מוכר לו את שלו, והרי אסור לחבר למכור פירות דמאי לעם הארץ, ולכן חַיָּב לְעַשֵּׂר לפני שיתן לו, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה – אף אם התערבה לו אגודת ירק אחת שלו במאה אגודות ירק של עם הארץ, חייב לעשר את כולם.
