יא הַֽאֲשִׁימֵ֨ם ׀ אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֪וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי־מָ֥רוּ בָֽךְ׃ יב וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹֽהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃ יג כִּֽי־אַתָּה֮ תְּבָרֵ֪ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) ולכן, הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים – הוצא אותם אשמים וחייבים במשפטם, מחמת שני דברים, א. יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם – נפילתם תהיה מחמת שהם חוטאים בעצת השכל והמחשבה, ולא מחמת תאוה ושגגה, ומאותן עצות רעות בעצמן תהיה נפילתם, כי החטא עצמו ממית את הרשע. ב. בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם – כיון שהרבו כל כך לפשוע ונעשו כמומרים לענין זה, הַדִּיחֵמוֹ – תדחה ותדחף אותם למקום נפילתם, שהרי מכך שחוטאים בעצת השכל ומרבים כל כך לחטוא ניכר כִּי מָרוּ בָךְ – שהם מורדים בך, ועוברים עבירות אלו להכעיס, בשאט נפש.
(יב) ולעומת הרשעים הללו, שיפלו ויֵענשו, וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ, ומוסיף ומבקש כי החוסים בך לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ, ולא כפי שהם מרננים עתה רק לאחר שעברה הצרה, וכיצד יהיה הדבר, וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ – על ידי שתסוכך עליהם בתמידות, שלא תבואנה עליהם צרות כלל, וְיַעְלְצוּ בְךָ בשמחה רוחנית עליונה אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ, כי יֵדעו שהם מושגחים על ידך בהשגחה מיוחדת ופלאית.
(יג) ויכירו ויבינו כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק, יְיָ, בברכה הבאה בהשגחה פרטית, ולא בדרכי הטבע כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ – והרצון של ה' להיטיב לו יגן על המבורך כמו 'צינה', שזהו מגן השומר על הלוחם משלשת צדדיו, כך ברכת ה' תהיה כעטרה המקיפה ושומרת את האדם המבורך מכל פגע [כי בשונה מהברכה הטבעית, שצריך האדם לשמור על מה שקיבל, הרי בברכה הבאה בהשגחה פרטית, תתלווה אל הברכה עצמה גם שמירת ה' שלא תאבד ממנו הברכה].
