(לו) וַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹֽתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃ (לז) תַּרְחִ֥יב צַֽעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָֽעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃ (לח) אֶרְדְּפָ֥ה אֹֽיְבַ֖י וָֽאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ (לט) וָֽאֲכַלֵּ֥ם וָֽאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃ (מ) וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃ (מא) וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָֽאַצְמִיתֵֽם׃ (מב) יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־ה֖' וְלֹ֥א עָנָֽם׃ (מג) וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּֽעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃ (מד) וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵֽרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֨נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹֽא־יָדַ֖עְתִּי יַֽעַבְדֻֽנִי׃
֍ ֍ ֍
(לו) ואמנם יש מקרים שאף על פי שה' הוא שעושה את כל הנצחון, מכל מקום הוא מראה לעיניים כאילו אני הנלחם והמנצח, כדי להגדיל את כבודי, וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ – תתן לי את הכבוד כאילו אני השתמשתי במגן נגד האויבים, על אף שלפי האמת הוא 'מגן ישעך', כי ה' הוא שהגן עלי, וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי – וכאילו מחמת ענווה שיש בך אינך רוצה לייחס זאת לעצמך, אלא תתלה את הנצחון בי.
(לז) ובאופן זה, שנראה שאני המנצח, תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי – תוביל אותי לרוץ אחר האויב, אך אמר 'תחתני' כי גם באופן זה דוד כאילו עמד במקומו, ורוח ה' הובילה אותו למקומו בקפיצת הדרך, וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי, כיון שלא רץ בעצמו, אלא ה' הוליך אותו למקום אויביו.
(לח) אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.
(לט) וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם, וְלֹא יְקוּמוּן. וַיִּפְּלוּ מעצמם תַּחַת רַגְלָי.
(מ) וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה – תתן לי כח במלחמה כאילו אני המנצח בה, אבל באמת אתה תַּכְרִיעַ את קָמַי תַּחְתֵּנִי – במקומי.
(מא) וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף, מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם.
(מב) יִשְׁעוּ – יקוו אויבי אל בני אדם שיעזרו להם, וְאֵין מֹשִׁיעַ, ויקוו אֶל ה', וְלֹא עָנָם.
(מג) וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ, כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם, שיהיו למרמס, לעבדים ושפחות.
(מד) ואם יעמדו עמים אחרים, בעלי בריתם של אויבי, להילחם בי, וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי, תִּשְׁמְרֵנִי להיות לְרֹאשׁ גּוֹיִם, ולא רק הגויים הקרובים אלי, אלא גם עַם אשר לֹא יָדַעְתִּי, יַעַבְדֻנִי.
