ז ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צֽוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃ ח וַֽעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסֽוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה׃ ט יְהוָה֮ יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה מתאר מדוע בתחילה הניח ה' לכוש לרדוף את דוד, וכיצד לבסוף ניצל ממנו דוד, וכוש הוא זה שנענש בידי ה', קוּמָה יְיָ בְּאַפֶּךָ – כאשר קמת ה' בכעסך על חטאי, ובאת להענישני, הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי – אך הצוררים אותי רצו לגרום לך להעניש אותי ב'עֶבְרָה', שזהו עונש הבא יותר מכפי הראוי לחוטא מצד חטאו, ואף כוש ועדתו, שנשלחו על ידי ה' לתת עונש קצוב לדוד, הגדישו את הסאה ורצו להענישו יותר מהראוי לו, וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ – אך אני מבקש שתתעורר להענישני רק כפי המשפט שציוית לפי חטאי, ולא יותר.
(ח) אמנם, וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ, כלומר, נראה הדבר כאילו כוש ועדתו מקיפים את ה' ומקטרגים על דוד להענישו יותר מכפי שנגזר עליו, אבל דוקא מחמת כן התהפך הענין, וְעָלֶיהָ – מחמת אותה 'עֶבְרָה' שהם רצו לגרום לך להענישני בה, על ידה לַמָּרוֹם שׁוּבָה – בגללה חזרת כביכול לשמי השמים העליונים, ונמנעת מלהענישני, כי כאשר השקפת על מעשיהם הרעים, והשוית את מעשיהם למול מעשי, יצאתי צדיק בדיני, ושבת למקומך הראשון.
(ט) יְיָ יָדִין עַמִּים, ויערוך וישווה את מעשיהם של העמים זה לעומת זה, ואז, לאחר ששפטת את מעשיהם, שָׁפְטֵנִי יְיָ בדרך משפט של השוואת מעשיהם למעשי, כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי – ולעומתם אהיה צדיק ותם, שאינו ראוי לעונש. וה'צדק' הוא בבחינת המעשים החיצוניים, שבהם ביקש שישפוט אותו לעומת האחרים. וה'תום' הוא שלימות המחשבה והרצון לעשות את הצדק, ובזה אמר 'וּכְתֻמִּי עָלָי', כי בתמימות המחשבות היה שלם וצדיק אף אם היו שופטים אותו בפני עצמו, בלא להשוותו לאחרים.
