משנה ג: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לַשּׁוֹבָךְ אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנַע מִבְּעוֹד יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
משנתנו מביאה מחלוקת נוספת בין בית שמאי ובית הלל ביום טוב: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם ביום טוב מִשּׁוֹבָךְ לַשּׁוֹבָךְ כדי להוריד גוזלים, כיון שבהולכת הסולם ממקום למקום נראה הוא כמי שהולך לעשות מלאכה ביום טוב, אֲבָל מַטֵּהוּ – מַטֵּה את הסולם מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן באותו שובך. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין גם ליטול את הסולם משובך לשובך.
מחלוקת נוספת בענין נטילת גוזלים מהשובך ביום טוב, ובגמרא מבואר שמשנתנו עוסקת ב'בריכה ראשונה', כלומר, בזוג גוזלים ראשון שנולד באותה שנה, ובדרך כלל אדם נמנע מלשחוט גוזלים אלו אלא משאירם לגדול יחד עם אמן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטּוֹל אדם ביום טוב מאותם גוזלים שבשובך, שמא אחר שיטלם יתחרט וימנע מלשוחטם ביום טוב, ונמצא שמה שאמר אתמול שישחטם היה בטעות, וטלטל גוזלים שאינם עומדים לשחיטה, שמוקצה הם, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנַע בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם – שעשה בערב יום טוב מעשה המוכיח את כוונתו ליטול גוזלים אלו ביום טוב, וכיון שגילה דעתו שלא ימנע מלשוחטם, אין חוששים שיתחרט. אך אין די בהכנה בדיבור בלבד בלא שינענע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אין צורך בעשיית מעשה, אלא עוֹמֵד וְאוֹמֵר בערב יום טוב זֶה וְזֶה – גוזלים מסוימים אלו אֲנִי נוֹטֵל, ודי בכך כדי להתיר את נטילתם ביום טוב ולהוציאם מתורת מוקצה, ואין חוששים שמא יתחרט ביום טוב. והוא הדין בשאר גוזלים, שאינם ראשונים, שאין ליטלם ביום טוב אם לא ייחדם מערב יום טוב, ובזה לדברי הכל די בהכנה בדיבור בלבד, ואין צורך במעשה.
