ט כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ כָּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֤רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכָ֨ל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ י כִּ֣י אִם־הַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֤ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֤וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַֽחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָֽשְׂא֖וּ עֲוֹנָֽם׃ יא וְהָי֤וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַֽׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָֽעוֹלָ֤ה וְאֶת־הַזֶּ֨בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַֽעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָֽׁרְתָֽם׃ יב יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָֽׁרְת֤וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּֽוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָוֹ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְנָֽשְׂא֖וּ עֲוֹנָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ט) ומבאר עתה את הדינים שיהיו בבית המקדש השלישי, כי אף בין 'בני הנכר', שהתנכרו מעשיהם לאביהם שבשמים בזמן הזה, יהיה חילוק לעתיד לבוא בין הישראלים, הלויים והכהנים, כי כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כָּל מי שבזמן הזה הוא בֶּן נֵכָר, עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר, לֹא יָבוֹא לעתיד לבוא אֶל מִקְדָּשִׁי כלל, ולא יהיה רשאי אפילו להכנס לבית המקדש, וזה יהיה לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – שהוא מהישראלים, ואינו כהן או לוי.
(י) אך לבני הנכר הלויים יהיה עונש אחר, כִּי אִם הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי, בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם, ועבדו עבודה זרה, הם יהיו רשאים להכנס לעתיד לבוא לבית המקדש, וְנָשְׂאוּ את עֲוֹנָם בעונש אחר.
(יא) ומבאר מה יהיה עונשם של אותם לויים, וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת – ישרתו את השוערים הממונים אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת, וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת לעשות עבודות שאין צורך עבורם בקדושת לויה, הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם, כי שחיטת כל הקרבנות כשרה גם בזר, וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם – לפני העם לְשָׁרְתָם בדברים שהם צורך מביאי הקרבן, כמו הפשטת העור, וניתוח האיברים וכדומה, שכל אלו דברים שנעשים על ידי זרים.
(יב) ומבאר שעונש זה הוא מידה כנגד מידה, יַעַן אֲשֶׁר אותם לויים יְשָׁרְתוּ אוֹתָם עתה לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם, שהיו משרתים את העם לפני עבודה זרה, וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן, כי הלכו אחריהם ישראל ונכשלו גם הם בעבודה זרה, עַל כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם, לגזור עליהם גזר דין שיש עמו שבועה, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, וְנָשְׂאוּ את עֲוֹנָם.
