הלכות שגגות, פרק ט, ח-ט

ח) חיוב הבאת קרבן אשם על המעילה, כיצד, כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש בשגגה, מחזיר מה שנהנה, ויוסיף חומש, ויקריב אשם, ויתכפר לו. וכבר ביארנו בהלכות מעילה שהקרבן והקרן מעכבין את הכפרה, ואין החומש מעכב.
ט) האוכל מִדָּבָר שמועלין בו בחמשה תמחויין [-קערות] בהעלם אחת, אף על פי שהוא מִזֶבַח אחד, אם יש בכל אכילה ואכילה שוה פרוטה, חייב אשם על כל אחד ואחד, כיון שהתמחויין מחלקין במעילה, והרי הן כמינין הרבה, אף על פי שאין מוחלקין בחיוב הכריתות, חומרא יתירה יש במעילה, שהרי עשה בה הכתוב את המהנה אחרים כנהנה בעצמו, וחומרא נוספת, שמצטרפת המעילה לזמן מרובה, גם אם לא מעל בבת אחת בשיעור פרוטה, וחומרא נוספת, ששליח שעשה שליחותו של המשלח במעילה, חייב המשלח, מה שאין דברים אלו בשאר האיסורין, שהרי בכל האיסורים רק הנהנה בעצמו חייב, ואין שיעורי האיסור מצטרפים לאחר זמן רב, ואין שליח לדבר עבירה.