(א) וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֨בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֨יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) ר֥וּחַ ה֖' דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי׃ (ג) אָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּֽאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים׃ (ד) וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ׃ (ה) כִּֽי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָׂ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֤ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּֽי־כָל־יִשְׁעִ֥י וְכָל־חֵ֖פֶץ כִּי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ׃ (ו) וּבְלִיַּ֕עַל כְּק֥וֹץ מֻנָ֖ד כֻּלָּ֑הַם כִּי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ׃ (ז) וְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּֽׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת׃
֍ ֍ ֍
אחרי שסידר דוד את ספר התהילים, לעת זקנותו, כתב דברים אלו כדי להודיע מי המחבר של הספר, ובאיזו דרך התחבר הספר, והוסיף בדברים אלו גם נבואה בענין מלכותו:
(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, שאמר אחרי סידור ספר התהילים, ועל זה אמר שספר התהילים מחולק לשלשה חלקים, נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי – חלקו הוא מזמורים שאמר קודם מלכותו, בהיותו רועה צאן, ומכונה רק 'דוד בן ישי', וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל – עליון, להיות מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב – וזמירות שאמר לאחר שנמשח למלכות, חלקם על הרדיפות שרדפוהו וחלקם על ההצלחות שהיו בחלקו, וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל – וחלק שלישי הוא זמירות שחיבר לצורך כלל ישראל, בסיפור נפלאות ה', בתפילות, ובהילולים לשם ה'.
(ב) עתה מבאר הוא את איכות החיבור, ועל זה אמר, רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי – רוח הקודש התלבשה בי בעת שחיברתי מזמורים אלו, אך לא רק רעיון המזמורים היו מאת ה', אלא וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי – גם סדר הדברים ובחירת המילים המתאימות היו מאת ה'.
(ג) עתה התחיל בנבואה על ימות המשיח: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – ה', מצד השגחתו על עמו ישראל, אמר כן, לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל – בעבורי דיבר ה' את העתיד להיות מזרע מלכותי, בסוף הדורות יעמוד מלך המשיח, אשר הוא יהיה מוֹשֵׁל בָּאָדָם – מושל על כל מין האדם, שכל בני האדם בעולם ישמעו אליו, ויהא הוא צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים – מכח יראת האלוקים שבו ימשול על עצמו לעמוד תמיד בצדקותו, ומכח זה שימשול על עצמו יהיה ראוי למשול גם על אחרים, וכיון ששליטתו ומלכותו תהיה מכח יראת האלוקים, הרי זה כאילו תמשול בעולם באותו הזמן יראת ה'.
(ד) ומלכותו לא תזרח לאט לאט כמו רוב המלכויות בעולם, אלא וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ – מיד עם אור ראשון של בוקר, כבר תזרח שמש ממש כפי שהיא מאירה באמצע היום. והנה המלכויות הרגילות בעולם הזה אינן שולטות תמיד, וכמו שהשמש לפעמים מתכסה על ידי עננים המכהים את אורה, ויש בכך צורך כדי להוריד גשמים ולהצמיח את האדמה, וכך מלכות בית דוד בעולם הזה לפעמים מתכסה בעננים, כמו בעת הגלות, ולפעמים עומדים כנגדה מלכויות אחרות של גויים כפי שנגזר מצד חוקי הטבע, אבל המלכות של מלך המשיח, תהיה כבֹּקֶר לֹא עָבוֹת – ללא עננים, ולא יהא זה אור מִנֹּגַהּ – אור כהה הנחלש מִמָּטָר – מענני הגשם הנצרכים להצמיח דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ, אלא יהא אור שמשו מאיר בחוזק וללא הפסקה, ולא יעמדו נגדו עמים ומלכויות אחרות להחשיך את אורו.
(ה) כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל, כי ביתי לא יהא מוחלש ממלכויות אחרות, כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי, שלא תתבטל מלכותו לעולם, עֲרוּכָה בַכֹּל – מיד בתחילת זריחתה תהיה ערוכה בכל עוזה והדרה, וּשְׁמֻרָה שלא תתבטל לעולם. כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ – יתמלא כל ישע וחפץ מלכות בית דוד, כִּי לֹא יַצְמִיחַ, כלומר, דרך משל, שלא יהא צורך בעננים המכסים את השמש כדי להצמיח את האדמה, כך לא יהא צורך במלכות אומות העולם המכהה את מלכות בית דוד, אלא מלך המשיח ימלוך לבדו בכל העולם.
(ו) ובאותו זמן יהיו רק פירות טובים בכרם ה', שזהו עם ישראל, וּבְלִיַּעַל – ואילו אנשי הבליעל, כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם – יהיו כולם כקוץ העומד רק להשחית את הנוגע בו, ולכן הכל נדים ומתרחקים ממנו, כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ – אינם ניטלים ביד, כדי שלא יינזק הנוגע בהם.
(ז) וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם, באותם אנשי בליעל המשולים לקוצים, יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית – יצטרך ללבוש על כל גופו בגדים העשויים מברזל ועץ וכלי מלחמה, וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת – ובזמן שיבטלו וישביתו אותם מן העולם, יישרפו באש שתהיה באותו הזמן של ביאת המשיח.
