משנה ד: וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע, וְגִנָּה אַחַת עַל גַּבָּיו, וְנִפְחַת, הֲרֵי בַעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִּפִּין. הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. נָתְנוּ לוֹ זְמַן לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְנָפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, פָּטוּר, לְאַחַר הַזְּמַן, חַיָּב:
וְכֵן בֵּית הַבַּד [-מקום עצירת זיתים לשמן] שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע, וְגִנָּה אַחַת בנויה עַל גַּבָּיו, ובית הבד שייך לאדם אחד והגינה שייכת לאדם אחר, וְנִפְחַת בתקרת בית הבד שיעור ארבעה על ארבעה טפחים, הֲרֵי בַעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָה, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בעל בית הבד לְבֵית בַּדּוֹ כִּפִּין – תקרה של אדמה, שיוכל העליון לזרוע שם את גינתו.
הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר בעליהם מִלְּשַׁלֵּם, כיון שאנוס הוא בנפילה זו. ואם נָתְנוּ לוֹ – קצבו לו בית דין זְמַן לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְנָפְלוּ בְּתוֹךְ אותו הַזְּמַן, פָּטוּר, אך אם נפלו לְאַחַר הַזְּמַן, הרי הוא נחשב פושע, וחַיָּב.
