משנה ג: הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אֶלָּא בַּעַל הָעֲלִיָּה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:
הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם, שהיה הבית של אדם אחד, והעליה של אדם אחר, שֶׁנָּפְלוּ, וכדי לבנות את העליה יש לבנות תחילה את הבית, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא [-בעל הבית] אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת את ביתו, ומעכב בכך את בעל העליה מלבנות את עלייתו, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת, ואינו בונה את העלייה, וְדָר בְּתוֹכוֹ – בתוך הבית, עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ בעל הבית אֶת יְצִיאוֹתָיו [-הוצאותיו]. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הרי אחרי שיתן לו בעל הבית את הוצאותיו, נמצא שאַף זֶה – בעל העלייה, דָּר בְּתוֹךְ הבית שֶׁל חֲבֵרוֹ, ונהנה מכך, שהרי לא היה לו בינתיים מקום אחר לגור בו, וסובר רבי יהודה ש'זה נהנה וזה לא חסר' חייב, וממילא צָרִיךְ הוא לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר על אותה תקופה שגר בביתו. אֶלָּא כך יעשה, בַּעַל הָעֲלִיָּה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה, וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, ונמצא שיש לו אפשרות לגור בעליה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו, ואינו נחשב כ'נהנה' שהרי אם ירצה יוכל לדור בעלייתו, ודר בבית רק כדי להכריח את בעל הבית לשלם לו.
