דֶּרֶךְ הָאָדָם לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ מֵחִיּוּבִים הַמֻּטָּלִים עָלָיו בְּטַעֲנַת 'אֹנֶס – רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ', כְּלוֹמַר, אָדָם הָאָנוּס מִלְּקַיֵּם מִצְוָה, פָּטוּר מִמֶּנָּה. וּבְסִבָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר כְּבָר מַחְשִׁיב הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְ'אָנוּס', וּפוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר טוֹב, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁאוֹהֵב לָנוּחַ, אוֹ טָרוּד בִּסְחוֹרָתוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵב אוֹ חֻלְשָׁה וְכַדּוֹמֶה, אוֹ שֶׁיִּצְרוֹ הָרַע תּוֹקְפוֹ וְסָבוּר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ וּלְנַצְּחוֹ. אֲבָל יָדוּעַ לַכֹּל, שֶׁאֵין טְעָנוֹת 'אוֹנְסִים' אֵלּוּ מוֹעִילוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין פּוֹטֵר אוֹתוֹ אֶלָּא טַעֲנַת אֹנֶס גָּמוּר וַאֲמִתִּי.
וּכְדֵי לְהַבְחִין מַה הוּא אֹנֶס גָּמוּר וּמַה הוּא שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב אֹנֶס, יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ אִילוּ הָיָה מוֹצֵא דֶּרֶךְ לְהַרְוִיחַ סְכוּם עָתָק, הַאִם מֵחֲמַת אֹנֶס כָּזֶה הָיָה מֻכְרָח לְהִמָּנַע מִלְּהַרְוִיחַ, וְאִם אָכֵן הָיָה נִמְנַע – אָז אָכֵן זֶהוּ אֹנֶס גָּמוּר, אֲבָל אִם כְּדֵי לְהַרְוִיחַ מָמוֹן לֹא הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּאֹנֶס זֶה אֶלָּא הָיָה דּוֹחֵק אֶת עַצְמוֹ וְאוֹמֵר 'מַה אוּכַל לַעֲשׂוֹת, הֲרֵי רֶוַח גָּדוֹל יֵשׁ כָּאן, וְיֵשׁ צֹרֶךְ לְהִדָּחֵק', אִם כֵּן מַה יַעֲנֶה לְיוֹם הַדִּין כַּאֲשֶׁר מֵחֲמַת אֹנֶס כָּזֶה בִּטֵּל קִיּוּם מִצְווֹת, הֲלֹא יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם, לֹא יִהְיֶה לוֹ פֶּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ, וְעָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה'".
