השער השביעי, שער התשובה
הקדמה
אמר המחבר: מפני שקדם מאמרנו בענין הכניעה, והכניעה היא שורש התשובה והתחלתה, ראיתי שמן הראוי לסמוך לענין הכניעה את ענין התשובה, ביאור גדריה ואופני השלמתה.
ואומר תחלה בחיוב התשובה והצורך אליה, שכבר נתברר לנו מדרך השכל ומן הכתוב בתורה, כי האדם אינו עושה כל מה שהוא חייב בו מחובות הבורא. הראיה לכך מדרך השכל, כי אנו רואים שהאדם הוא בעל טבעים מתחלפים, ומידות נפשו מתהפכות, וכתוצאה מכך גם מעשיו מתחלפים, לפעמים הם נאים ולפעמים מגונים, לפעמים עושה צדק ולפעמים עושה עוול, ועל זה יצטרך לקשר תורה ומסורת הנהגה. וכן בתורה מוזכר ענין זה, כמו שנאמר 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו', ונאמר 'וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום', ונאמר 'ועיר פרא אדם יולד.
וכיון שהתברר – מן השכל ומן התורה – שהאדם מקצר בעבודת ה' מכפי הראוי לו, חנן אותו הבורא יתברך ונתן לו יכולת לתקן את טעותו, ולהשיב אבידת עבודתו בתשובה וחזרה אליו, באהבתו ובחמלתו עליו.
