משנה ט: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בַּפֻּנְדָּקִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינָה צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. וּבֵית הִלֵל אוֹמְרִים, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשׂוּאִין. וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין שֶׁאֵינָה צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַס בָּה. כְּנָסָה בְּגֵט קֵרֵחַ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וִכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּלאחר הגירושין לָנָה עִמּוֹ בַּפֻּנְדָּקִי, והתייחדו בפני עדים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינָה צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, כיון שאין ראיה שבא עליה. וּבֵית הִלֵל אוֹמְרִים, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, כיון שבודאי בא עליה, ומאחר ואין אדם עושה ביאתו ביאת זנות, בודאי בא עליה לשם קידושין, וזקוקה היא לגט ממנו. אֵימָתַי – ובאיזה אופן אמרו בית הלל דין זה, בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשׂוּאִין – לאחר שהיתה נשואה לו, והם רגילים זה בזה, וכיון שיש עדים שהתייחדו, בודאי בא עליה. וּמוֹדִים בית הלל לבית שמאי בְּאופן שנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין – לאחר שקידשה וקודם שנשאה, שֶׁאֵינָה צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַס [-רגיל] בָּה, ואין הוכחה שבא עליה ביחוד זה.
כְּנָסָה – אדם שנשא אשה לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון בְּ'גֵט קֵרֵחַ', שהוא גט הפסול מדרבנן, ולהלן תבואר מהותו, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה – מבעלה הראשון ומהשני, וִכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ – כל הקנסות שקנסו חכמים במשנה לעיל, נוהגים בה.
