כראות רבותינו חכמים הראשונים ז"ל, אשר אחר חתימת התלמוד, כי מחמת כובד הגלות נתמעטו הישיבות, וראו כי מעטים המה בני עליה השטים בים התלמוד, למצוא בו את כל המעשה בכל דקדוקי פרטי דינים, ואחינו בני ישראל אשר בגולה יפוצו בכל פינה, ונחרבו הקהילות מבני ישראל, והמורים מתוך הש"ס נתמעטו, לזאת חיברו חיבורים שיהא בהם הלכות פסוקות. וכן בדורות שאחריהם ואחרי אחריהם, הכל לפי הספיקות וספיקי ספיקות המתחדשים בכל דור ודור.
עד שקמו רבותינו בעלי השו"ע ז"ל, וערכו השולחן לפני כל מי שיש לו פה לאכול ולטעום דבריהם ממקורם הברוך. המה היו לנו לעיניים, להורות את הדרך אשר ילכו בה בני ישראל, ואת המעשה אשר יעשון, ולמי שקצרה יד השגתו להבין ולהורות מתוך הש"ס, מה טובו ומה נעמו דבריהם, הלכות פסוקות וברורות. (הקדמה לביאור הגר"א על השו"ע)
