חלק רביעי – בעבודת בוראינו
פרק תשיעי – העבודה המקרית, והברכות
א. אך העבודות המקריות הן כפי המקרים שקורים לבני האדם בכל ימי חייהם, כפי מצבם בזה העולם: במאכליהם, במלבושיהם, בכל צרכיהם אנושיים ועסקיהם המדיניים.
וכלל כולן נוסד על מה שביארנו בחלקים הקודמים, והוא, שאין לך ענין בכל עניני העולם, חוק או מקרה, באיזה נמצא מן הנמצאות, שלא הוסד והוחק כפי מה שמצטרך להמצא בנמצאות לפי התכלית האמיתי של הבריאה שזכרנו למעלה, שלהשיג את אותה תכלית בשלימות הוצרכו כל הפרטים האלה, כל אחד בגבולות ההם שהם מוגבלים באמת. אמנם, צורך הפרטים כולם, וצורותיהם, נמשך אחר חלקי המציאות והדרגותיו, וההשפעות עליהם למיניהן ומדרגותיהן, כמו שזכרנו למעלה.
והנה, בכל הענינים האלה נצטוו מצוות כפי ענינם, להעמיד הדברים על צד הטוב, ולא על צד הרע, שכשישמרו המעשים ההם בגבולים ההם, יהיו ענינם לפי הטוב, והנמשך ונולד מהם – טוב ותיקון. ואם לא יישמרו, הנה ישארו המעשים לצד הרע, ותתפשט על ידם הטומאה והזוהמה, והחושך הגדול יחסר את ההארה העליונה, ויתרבה ההעלם, ואחריו כל התולדות הרעות שזכרנו, הכל כפי מציאות הענין ההוא שלא נשמר בגבוליו, והיחס אשר לו עם האדם, והחלק אשר לו בסיבוב וגלגול הכללי של הנמצאות המתגלגלים והולכים להקבע בשלימות, וכמו שזכרנו למעלה.
