משנה ד: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן אֲבָל לֹא עוֹלוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:
משנה ד: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים – מותר להקריב ביום טוב שלמי חגיגה, כיון שהם נאכלים ביום טוב, והרי זהו צורך אוכל נפש, וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, כיון שהסמיכה נעשית בכל כוחו של האדם, והרי זו השתמשות בבעלי חיים, האסורה ביום טוב, אלא סומך עליהם מערב יום טוב, כיון שסוברים בית שמאי שאין צורך לסמוך תיכף לשחיטה, אלא ניתן לסמוך מערב יום טוב, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת – אין מקריבים עולות ביום טוב, כיון שאינן צורך אוכל נפש [מלבד תמידים ומוספים, שזמנם קבוע], כיון שנאמר 'עצרת תהיה לכם', ודורשים בית שמאי 'לכם', ולא לה'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת, וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם ביום טוב עצמו, כיון שהם סוברים שיש להסמיך את הסמיכה לשחיטה, וכן הם דורשים מהפסוק 'עצרת לה", שמותר להקריב כל קרבן שהוא לה'.
