פרשת ראה
"ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר" (דברים יג טו)
מצוות עשה לחקור את העדים בחקירה גדולה, ולדרוש אותם היטב בכל כחנו, כדי לדעת שרש הדבר ואמיתתו על הכוון הגמור, ומיסוד ענין זה אמרו חז"ל 'הוו מתונים בדין', והכל למען נתיישב על הדבר ונדע בו כל האמת ולא נהיה נמהרים בדין, פן נמית הזכאי או נפסיד ממונו בהעלמת האמת, ועל זה נאמר 'ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר'. כל אשר עיניו בראשו יביט ויראה כי ריבוי האזהרות וכפל הענין במילים שונות שתכפול התורה בדבר זה, הוא כדי להזהירנו יפה בענין, כי דבר גדול הוא ועמוד חזק שדם נפש הבריות מונח עליו. ואין להאריך בשרש המצוה, כי נגלה הוא.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שבשבע חקירות בודקין כל עד, ואלו הן: באיזו שמטה משבע שמיטות שביובל ארע המעשה שהוא מעיד עליו, ובאיזו שנה משבע שנים שבשמיטה, ובאיזה חודש מן השנה, ובכמה ימים בחדש, ובאיזה יום מששת ימי השבוע, ובכמה שעות ביום, ובאיזה מקום, ואפילו אמר היום הרגו, או אמש הרגו, שואלין אותו את כל השאלות הללו. ואם אין שני העדים יודעים לענות על כל השאלות הללו, עדותן בטלה.
ומלבד שבע החקירות אלו, ששוות בכל עדות, יש בכלל מצות החקירה לשאול אותו על המעשה עצמו שהוא מעיד, אם העיד עליו שעבד עבודה זרה – יש לשואלו איזו עבודה זרה עבד? ובאיזו עבודה? ואם העיד שחלל שבת אומרים לו, באיזו מלאכה חללו? והיאך עשה המלאכה? ואם העיד שאכל ביום הכפורים אומרים לו, איזה מאכל אכל? וכמה אכל? וכן כל כיוצא בזה.
ומלבד כל זה שזכרנו, שהן נקראות חקירות ודרישות, שהן עיקר העדות ועמן יתחייב או יפטר הנדון, עוד מרבים הבית דין לבדוק את העדים בענינים אחרים שאינם עיקר גדול בעדות, כגון, מה היה לבוש הנהרג, או ההורג? וכמו כן שואלין אותו על צבע האדמה שבאותו מקום, וכדומה. ועל שאלות אלו אין העדים חייבים לענות, ואף אם אמר אחד מהם 'איני יודע', עדותן קיימת, אך אם הכחישו זה את זה, עדותן בטלה.
ונוהגת מצוה זו לענין ממון בכל מקום ובכל זמן, באנשים הראויים לדון. ולענין דיני נפשות ומלקות וקנסות, נוהגת בארץ ישראל, בזמן שהסנהדרין יושבים במקומם.
