יג. במשך שלשה ימים (שהם שבעים ושתים שעות) מגמר לידת הוולד, יש ליולדת דין חולה שיש בו סכנה, ומותר לחלל עליה את השבת בכל דבר שמישהו (אפילו מי שאינו רופא או מילדת, במקום שאין נמצאים כאלה), שבקי קצת בעניני רפואה, כגון חברותיה, רואה בו צורך, ואפילו כשהיולדת עצמה אומרת שאין הדבר דרוש לה. וכל שכן בדבר שהיא עצמה מבקשת, כי אז עושים לה כל מה שהיא דורשת, לבריאותה ולהרגשתה הטובה, גם אם רופא יאמר שאין לה כל צורך בו.
לפיכך, מותר למשל לחמם מים בשבילה, אם אין מים חמים מוכנים והיא זקוקה להם. אם היא מצטערת מחמת שקר לה, מותר להדליק תנור בשבילה, אפילו בתקופת תמוז, וכן כל כיוצא באלה, אם אין במקום גוי שיוכל לעשות את הדרוש לה. ואולם, גם בדברים אלה יש לשנות במידת האפשר מאופן העשייה בימות החול.
אבל אם היולדת עצמה אומרת שאין צריך לחלל עליה את השבת, והרופא והמילדת מסכימים לדבריה, אין מחללים עליה את השבת.
