משנה ו: הָעֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ. אֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וּבִכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קֹדֶם לָעֹמֶר. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. קֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, לֹא יָבִיא. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר:
משנה ו: הָעֹמֶר, הקרב למחרת הפסח, הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה – היה מתיר לאכול את התבואה החדשה בכל ארץ ישראל, לכל אדם, אך עדיין היה אסור להביא מנחות בבית המקדש מהתבואה החדשה, שנאמר (במדבר כג טז) 'עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה", הרי שיש צורך ששתי הלחם הקרבים בשבועות יהיו 'מנחה חדשה', שלא יקריבו לפניהם שום מנחה מהתבואה החדשה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שהיו קרבים בחג השבועות, היו מתירים בַּמִּקְדָּשׁ, שמעת הקרבת שתי הלחם היה מותר להביא מנחות בבית המקדש מהתבואה החדשה. אֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת, וּבִכּוּרִים, וּמִנְחַת בְּהֵמָה [-מנחת נסכים הבאה עם קרבן בהמה], קֹדֶם לָעֹמֶר. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל, כיון שבאותו זמן שקודם לעומר התבואה אסורה לגמרי, ואפילו להדיוט. אך לאחר הקרבת העומר וקֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, אמנם לכתחילה לֹא יָבִיא מהתבואה החדשה, כפי שהתבאר שיש צורך ששתי הלחם יהיו המנחה החדשה, וּמכל מקום אִם הֵבִיא, כָּשֵׁר, כיון שכבר הותרה התבואה לאכילת הדיוט, בדיעבד כשרה היא גם למנחות.
