הלכות שגגות, פרק יא, ג-ד

ג) מי שנטמא בעזרה, צריך שידע תחילה שנטמא, ושזה המקום שהוא נמצא בו הוא מקדש, ואם נעלם ממנו אחרי כן שנטמא, והרי הוא זכור שזה מקדש, או שנעלם ממנו שזה מקדש ולא שכח שנטמא, או שנתעלמו ממנו זה וזה, כשיודע לו שחטא יביא קרבן עולה ויורד. והוא – ובתנאי שישהה במקדש בעודו טמא כשיעור האסור, כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש.
ד) מי שטימא עצמו במזיד, ולא שהה במקדש כשיעור, הרי זה ספק אם שיעור השתחוייה, שזהו השיעור המחייב קרבן, נאמר לאנוס בלבד, אבל מזיד אסור בכל שהוא, או ששיעור השתחוויה הוא אף למזיד, ולפיכך, אם נעלם ממנו שנטמא, ויצא מהמקדש, ולא שהה שיעור השתחוויה, מספק אינו מביא קרבן. וכן אם תלה עצמו בטומאתו באויר העזרה, הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה.